GRIT

מהו גריט ומדוע הוא חשוב

אנג' כותבת על הפסיכולוג ויליאם ג'יימס מאוניברסיטת הרווארד אשר חקר במה אנשים שונים זה מזה בחתירתם להשיג את המטרות שלהם. וכך הוא כותב:

"בהשוואה למה שעלינו להיות, איננו אפילו ערים למחצה. האש שבנו עוממת, רוחנו מוגבלת. אנו משתמשים רק בחלק קטן ממשאבינו השכליים והגופניים".

ברור שיש גבולות ויש פער בין אנשים וברור שלכל אחד יש את הכשרון שהוא יותר מתאים לו אך הגבולות החיצוניים הללו, שכאשר נגיע אליהם נמצה את הפוטנציאל שלנו איננו רלוונטי לרובנו:

"העובדה הברורה היא שלאנשים בכל העולם יש כמויות של משאבים שרק יחידים מיוחדים ביותר מתאמצים להשתמש בהם עד תום"

מילים אלו נכונות כיום כפי שהיו בעת כתיבתם ב1907 אז מדוע אנחנו עדיין מייחסים כל כך הרבה מקום לכשרון?. "כאשר הכול מושלם, איננו שואלים איך נהיה הדבר.. אנו שמחים בעובדה הקיימת כאילו צמחה בדרך קסם מן הקרקע." כותב ניטשה. כשאנו רואים שחקנים, אתלטים או נגנים איננו חפצים לראות את השגרה המשעממת שהובילה אותם לשם. אנו חפצים לראות את הסוף של התהליך. אך למה?

אנג' מסבירה, על פי ניטשה, כי הפיכת היכולת לכישרון טבעי מורידה מאיתנו לחץ. היא מאפשרת לנו להירגע ולהרגיש בנוח במצב הקיים. גם עם תלמידים נוח לנו למקם אותם על פי הכישרון שלהם ולחשוב שזה מה שינבא בדרך המיטבית את ההצלחה שלהם במקצוע ואולי אף בחיים.

לשם כך היא פיתחה תיאוריה שלדעתה מסבירה את הנושא:

כפי שרואים בתרשים וודאי שצריך כישרון עם מאמץ כמכפיל כוח על מנת להגיע למיומנות. אך חדי העין יבחינו כי מאמץ מופיע פעמיים!. בשביל להגיע להישגים המאמץ שהאדם משקיע היא מכפלה כפולה מהכישרון.

מי שרוצה לבחון את הגריט שלו יעשה את המבחן הבא:

ככל שהממוצע שלכם יותר קרוב ל5 זה סימן שיש לכם גריט גבוהה יותר. לשם הדוגמא במידה ויצא לכם 4.1 בסיכום זה סימן שיש לכם יותר גריט מ70% מהאוכלוסייה.

שימו לב כי לאורך כל השאלון אין שאלות על עוצמה ולהט. זאת משום שבבדיקה מקיפה התגלה כי המדד האמיתי הוא עקביות והתמדה לאורך זמן. המחקר גם מראה שעם השנים צומח הגריט שיש לאנשים כנראה מתפתח עם הזמן. אז כעת נשאלת השאלה כיצד בונים גריט?

לשם כך זקוקים בל4 נכסים פסיכולוגיים- עניין, אימון, תכלית ותקווה.

להצמיח גריט מן הפנים אל החוץ

עניין

הרבה אנשים מתארים שאין להם עניין במשהו והם כל הזמן קופצים מדבר לדבר. יש לדעת שפיתוח עניין בתחום ספציפי לוקח זמן וזהו תהליך. לרוב התהליך מורכב משלושה שלבים של גילוי, שבעקבותיו המון התפתחות ואחריו העמקה ככל שאפשר לאורך כל שלבי הקריירה.

רוב האנשים מתחילים להבין מה הם כן, ומה הם לא, בערך בגיל 12-13. בשלב זה הגריט עוד לא מפותח דיו אבל מתחיל להתפתח כיוון מסוים.

שנית, בשביל לגלות מה מעניין אותנו אנחנו צריכים להתנסות בו. לא מספיק לחשוב פנימה ולנסות לדלות מתוכנו מה נראה כמתאים. מעניין שדווקא כאשר אנחנו לא שמים לב אנחנו נשאבים למשהו ותחושת הזמן הולכת לאיבוד אז אנו מבינים כמה זה מעניין אותנו.

שלישית, אנחנו צריכים גירוי מתמיד וחשיפה קבועה לתחום החדש על מנת שנבחן באמת האם זה מעניין אותנו. לא מספיקה ההתלהבות הראשונית ויש צורך בתהליך שלעיתים לוקח זמן על מנת באמת לחשוף האם הנושא הזה מרתק אותי.

הדבר האחרון הוא שתחומי עניין פורחים שיש מסביבנו דמויות שעוזרות לנו לפתח אותם. כאן מקומנו כהורים/מורים לדחוף ולדרבן. יש בזה מחד חשיפת הגירוי שוב אך מעבר לכך יש כאן חיזוק חיובי שמשפר את ההרגשה של הילד ומחזק את האמונה בדבר היכולות שלו.

עם זאת חשוב להדגיש כי בשלב הראשון זה לא אימון אלא יותר משחק. הילד צריך להרגיש בהתחלה הנאה גדולה ממה שהוא עושה לפני שהוא מרגיש צורך להתפתח ולהשתפר. הם עדיין לא בשלב שהם יודעים מה יהיה בהמשך וקשה להם לתכנן כל כך רחוק ולכן המקום שלנו הוא לת להם את החוויה.

הפסיכולוג בנג'ימין בלום מצא כי אצל מורים ומדריכים "התכונה שאולי בלטה יותר מכל.. הייתה שהם גרמו ללמידה ההתחלתית להיות נעימה ומתגמלת. רוב ההיכרות עם התחום הייתה פעילות משעשעת, והלמידה בתחילת השלב הזה הייתה דומה מאוד למשחק".

אימון

פרופסור אריקסון טבע את המושג "10,000 שעות" על מנת להגיע לרמת מומחה. לאחר שחקר את הנושא במעקב אחרי מומחים עולמיים מתחומים שונים מצא שבגדול זהו כלל האצבע על מנת להגיע לרמת מיומנות גבוהה מאוד. גם מרתה גרהם דיברה על עשר שנים על מנת להגיע לבשלות של רקדנית.

עם זאת יש לזכור שלא מספיק הזמן אלא צריך שהאימון יהיה מכוון. אימון מכוון הוא אימון עם מטרות ברורות ולעיתים נועד לתת מענה לחלק ספציפי שאנו מבקשים להשתפר בו. באימון מכוון יהיה:

• מטרה מוגדרת היטב שהשגתה כרוכה באתגר ומאמץ

• ריכוז מלא ומאמץ

• משוב מידי ואינפורמטיבי

• חזרה מתוך מחשבה ושיפור.

לרוב אימון כזה הוא מאוד מתיש וסיזיפי ובמהלך האימון מכוון אנשים מגיעים לסיפוק אך אין זה נחווה כחלק החיובי שבמסע לעבר ההתמקצעות. אך עם הזמן אנשים אשר עובדים באימון מכוון חשים יותר זרימה בביצוע וחווים התקדמות משמעותית.

מכאן מובילה אנג'לה למספר תובנות ביחס לאימון מכוון

• הבינו מה אומר המדע ביחס לאימון מכוון- תחקרו את התחום שבו אתם מתאמנים. תלמדו מה עובד נכון ומה עליכם לעשות על מנת להפיק את המרב מהאימונים שלכם.

• הפכו אותו להרגל- על מנת להפיק את המרב מאימון מכוון כדאי לעשות ממנו טקסים קבועים. אין שיטה אחת ודרך אחת וכל אחד צריך למצוא את הריטואל שלו אבל חשוב למצוא את הטקס הזה.

• לשנות את הדרך שבה הוא נחווה- אפשר ללמוד לקבל אתגרים במקום להירתע מהם. ילדים קטנים נהנים בעבודה ולא חשים כל מבוכה שהם טועים. בערך בגיל שהם מגיעים לבית הספר אנחנו "מלמדים" אותם שטעויות גוררות תגובות מסוימות מצד מבוגרים.

מורים: עשו טעויות ללא רגשות שליליים. הראו לתלמידים שלכם את זה!. ממחקרים רואים שזה עוזר לתפיסת העולם של הילדים ביחס לטעויות.

תכלית

לאחר השלב של ה"שנים המוקדמות" -שבו מדייקים במה יש לנו עניין-, עוברים את "שלב הביניים" –של האימון המכוון, מגיעים ל"שנים המאוחרות" שבהם מתגלה ה"תכלית והמשמעות הגדולות ביותר".

ככל שחקרה יותר ויותר את המטרה שלשמה אנשים מקדישים את השעות הארוכות והלילות הרבים היעד בסוף דיבר על אנשים אחרים. על פי המחקר שעשתה על 16 אלף אמריקאים נמצא כי לאנשים עם תכלית שמעבר לעצמם ( מעבר להנאה האישית) באופן מובהק היה יותר גריט.

שלושה בנאים נשאלו מה הם עושים

הראשון אמר "אני מניח לבנים"

השני אמר "אני בונה בניין"

השלישי אמר "אני בונה את בית האלוקים".

לראשון יש עבודה. לשני יש קריירה. ולשלישי יש ייעוד.

חשוב לשים לב כי יש צורך במניעים משני הסוגים. גם מניע שיש בו חלק שרוצה להיטיב עם אנשים אחרים וגם שיהיה לו עניין במה שהוא עושה. במחקר שנעשה על בני נוער שנשאלו מה הם רוצים להיות שיהיו גדולים מתבגרים שהיה להם גם חלק שרוצה לעזור ( אני רוצה לשמור על הסביבה) וגם חלק ששמח בעבודה ( אני רוצה להיות ביולוג ימי, זה הדבר הכי מעניין בעולם!) הציגו אחרי שנתיים את המטלות הלימודיות שלהם כבעלות משמעות אישית עבורם.

בסוף הפרק מובאות 3 המלצות לטיפוח תודעת תכלית

לחשוב כיצד העבודה שאנו עושים כבר עכשיו יכולה לתרום תרומה חיובית לחברה- במחקר שעשו על בני נוער במהלך שיעור שאלו אותם " איך יכול העולם להפוך למקום טוב יותר"? ולאחר מכן ביקשו מהם לקשור את תשובתם לבין הדברים שלמדו בבית הספר. היו להם תשובות נפלאות. לאחר זמן מצאו שתלמידים אלו עבדו קשה יותר על מבחנים במתמטיקה ומדעים ביחס לקבוצת הפלסבו.

לחשוב אילו שינויים אנו יכולים לעשות בעבודתנו הנוכחית- שינויים קטנים אך משמעותיים- כדי להעצים את הקשר שלה לערכי הליבה שלנו- במחקר שערכו על עובדי "גוגל" אשר אינם ממלאים תפקידי תכלית מראש- מכירות, שיווק, כספים, תפעול וכד'- שובצו העובדים לסדנה לשינוי סדר יומי ושרטוט על מה שבעיניו יהיה עבודה משמעותית ומהנה יותר. לאחר 6 שבועות דיווחו המנהלים והעמיתים של אותם עובדים כי אותם שהשתתפו בסדנה נראו מאושרים יותר.

למצוא השראה בדמות מופת עם תכלית ברורה- חלק זה מאוד חשוב. אדם מגלה הזדהות עם דמויות מופת וכדאי שהחשיפה לדמות תהיה כזו שמראה את כל החלקים שבתהליך עד הגעתו לתכלית. העליות והמורדות. כאשר אנו נחשפים לדמות כזו ועוברים איתה את מסלול חייה אנו יכולים לומר לעצמנו גם אנחנו יכולים.

תקווה

מרטי סליגמן פיתח תופעה שכינה "אופטימיות נלמדת". במחקרים רבים הראה שאנשים אופטימיים ממשיכים למרות המציאות הקשה. הוא הוכיח במספר מקרים כי לאנשים אופטימיים ופסימיים עוברים אותם אירועים קשים ומורכבים בחיים אלא שהשאלה המרכזית היא איך אתה מפרש את האירועים הללו.

עמותת Teach for America שולחת מאות בוגרי קולג' ללמד בבתי ספר באזורים חלשים בארצות הברית. במחקר שנערך על המורים הללו נמצא שמורים יותר מאושרים הפגינו יותר גריט. ואילו גריט ואושר בתורם הסבירו מדוע מורים אופטימיים הביאו את תלמידיהם להישגים טובים יותר במהלך שנת הלימודים.

קרול דווק הושפעה מהמחקר של מרטי . לאור זאת היא פיתחה מחקר המשך לתלמידים בחטיבת הביניים שחולקות ל2 קבוצות. כל קבוצה פתרה במשך כמה שבועות בעיות במתמטיקה בסוף כל שיעור ניתנה להם הערה. קבוצה אחת -"הצלחה בלבד"- קיבלו שבחים בלי קשר להישגים שלהם על הצלחתם. קבוצה שניה- "פרשנות חדשה"- קיבלו משוב בסוף כל שיעור על מידת ההצלחה שלהם אך במידה ולא הצליחו אמרו להם שהיה עליהם "להתאמץ יותר".

לאחר מספר שבועות נערכה בחינה בדרגות קושי שונות. נמצא כי הקבוצה "פרשנות חדשה" התאמצה יותר באופן משמעותי. נראה כי בשביל לפתח אופטימיות והתמודדות עם אתגרים השאלה המרכזית היא מהי הפרשנות שאנו נותנים לאירוע ( מורים- מהי הפרשנות שאתם נותנים לילדים על אי ההצלחה שלהם).

בספר יש מספר רב של דוגמאות להמחיש את הנקודה לעיל. עלינו לדעת לטפח מנטליות של צמיחה שכן זו מובילה לשיח פנימי אינטימי ומובילה להתמדה במאמץ נוכח קשיים.

אם רוצים ללמד טפח בילדים תקווה, צריך לשאול אותם אחרי כל צעד/ מבחן/ עבודה "מה יכולת לעשות כדי לשפר את התוצאה?".

הצעה ראשונה- לעדכן את האמונות ביחס לאינטליגנציה וכשרון: מחקרים מראים עליה בקרב בני נוער במהלך שנות התיכון באינטליגנציה שלהם במקומות שבהם עמלו והשקיעו.

הצעה שנייה- לקיים שיח פנימי חיובי: יש לחזק את החוסן הפנימי והרגשי של הילדים על מנת לאפשר להם לקיים דיאלוג פנימי עם עצמם שמצמיח אותם.

הצעה שלישית- בקשו עזרה מאחרים. אם אתם מבוגרים חפשו את אלו שיהוו לכם מודל ויעזרו לכם בעתות משבר. הם תמיד באים רק צריך כוח להמשיך משם הלאה. אם אתם מנחים ילדים תוודאו שיש להם דמויות כאלו בחייהם. אנשים שרוצים לעזור להם להתקדם.

להצמיח גריט מן החוץ אל הפנים

כהורים מביאה אנג'לה סיפורים שונים אשר מובילים לאותה מסקנה. הורים שרוצים לפתח גריט אצל הילדים שלהם צריכים מחד להפגין חום וכבוד ומאידך דרישות להצליח ולהתמיד.

רון פרגסון הוא כלכלן מהרווארד אשר אסף המון נתונים על מורים מצליחים ופחות מצליחים. הוא מצא שמורים תובעניים – מורים שאומרים עליהם " המורה שלי לא מוכנה לקבל פחות ממרב המאמצים מצדנו"- ומורים שמפגינים תמיכה וכבוד- מורים שאומרים עליהם "המורה שלי רוצה שנשתף אותה במה שאנחנו חושבים" מגדילים את אושרם של התלמידים, את המאמצים הנעשים בכיתה מרצון ואת שאיפותיהם של התלמידים להמשיך ללימודים גבוהים.

במחקר שנעשה אחרי עבודות של תלמידים הצמידו פתקים באופן אקראי לעבודות התלמידים לאחר הערות המורים. לקבוצה אחת הצמידו את הפתק "אני נותן לך הערות אלה כמשוב לחיבורך". לקבוצה השנייה הצמידו את הפתק "אני נותן לך הערות אלה מפני שיש לי ציפיות גבוהות מאוד ואני יודע שאת מסוגלת לעמוד בהן".

40% מהתלמידים שקיבלו את הפתק הראשון ביקשו להגיש את העבודה לתיקון. 80% מהתלמידים שקיבלו את הפתק השני ביקשו להגיש את העבודה לתיקון!.

במחקר אחר שניסה לשחזר את תוצאות המחקר הזה נמצאו אותם ממצאים.

שדות האימונים שבהם מתפתח גריט

נעשו מחקרים רבים על פעילויות העשרה. ככלל ילדים מדווחים שבבית ספר יש אתגר מחד אך חסרה מוטיבציה ומנגד פעילות עם חברים יש הרבה מוטיבציה לקחת חלק אך כמעט שאין אתגר. נראה כי פעילויות העשרה נמצאים בדיוק במקום באמצע בין שתי פעילויות אלו ומהווים מתכון מיטבי לגריט. עם זאת אין מחקרים ברורים שנעשו בתחום הגריט. עם זאת נמצאו מחקרים תומכים סביב הגריט. מרגו גרדנר מצאה במחקה שעקב אחרי 11 אלף נערים ונערות משנות העשרה לחייהם ועד גיל 26 ומצאה כי סיכויים של בני נוער שבילו במשך יותר משנה בפעילויות העשרה לסיים את לימודי הקולג' בהצלחה.

במחקר אחר שנעשה באופן דומה נמצא כי מתוך 100 מדדים שונים המדד אשר ניבא הצלחה וקידום באופן המובהק ביותר היה "התמדה עד לסיום". במחקר מקביל שעשתה אנג'לה עלו ממצאים דומים אשר איששו שבעצם המונח של "התמדה עד לסיום" הוא בעיקרו גריט.

מורים- במחקר שנערך בנפרד השתמשה אנג'לה בטבלת גריט להערכת פעילויות חוץ-לימודיות קרב מורים מתחילים . היא מצאה כי מורים שהתמידו בפעילות חוץ לימודית אחת לפחות היה סיכוי גדול יותר להישאר בהוראה. מורים אלו הצליחו יותר מאחרים להביא את תלמידיהם להצלחות לימודיות. לא נמצא מתאם בין הציונים של מורים בתואר או בציוני הפסיכומטרי לבין התמדה שלהם והצלחת התלמידים שלהם או בין הראיונות שערכו להם בקבלה לעבודה לבין כושר מנהיגות.

תרבות של גריט

אנג'לה מביאה מספר דוגמאות של תרבויות גריט- בספורט, בצבא ובאקדמיה. לכולם יש ערכי ליבה חשובים עם הרבה גריט אך גם קטעים מעוררי השראה אשר תומכים בערכי ליבה אלו. את הקטעים הללו צריכים להכיר וללמוד בעל פה על מנת להיכלל כחלק מהחברה. ערכי ליבה עם קטעים תומכים בעצם מכניסים את הבאים בשאר החברה לתרבות של גריט ויוצרים תודעה מכוונת.

את החלק האחרון היא פותחת כי מי שרוצה שיהיה לו יותר גריט כדאי למצוא תרבות עם הרבה גריט ולהצטרף אליה. מנהיגים שרוצים יותר גריט בקרב אנשי הארגון שלהם צריכים לבנות תרבות של גריט. בטווח הארוך תרבות יכולה לעצב את זהותנו. עם הזמן, הנורמות של החברה שבה אנו חיים הופכת להיות הערכים והנורמות שלנו.