העולם הוא שטוח - תומס פרידמן
בספרו של תומס פרידמן הוא פורס את משנתו על המציאות החדשה בעולם גלובלי. הספר עצמו נכתב בשנת 2005 ונראה שזה תחילת העידן של האינטרנט והסלולר כך שחלק מהדברים הינם כבר עבר רחוק ונבואות שלו בתחומים מסוימים כבר התממשו לפני שנים (דוגמא- מתאר שאולי עוד נצליח לשלם דרך הטלפון על הדברים. היום זה כבר בסיסי כמעט בכל טלפון חכם והרבה כבר משלמים דרך השעון).
ליבו של הספר מדבר על כך שהגבולות בתחומים רבים נפלו וכעת אנו מתנהלים בשוק גלובלי. זאת לאור המציאות כי העולם נהיה שטוח ואפשר בדרך קלה להגיע, גם באופן פרטי וגם כספק/ לקוח, לכל מקום בעולם. בחלק הראשון מתאר תומס עשר כוחות אשר הובילו להשתטחות העולם:
9.11.89- נפילת חומת ברלין. לפתע נפתח עולם של אפשרויות למיליוני בני אדם ברחבי העולם. נוצר חיבור בין מזרח למערב אירופה ומעבר. התעוררה גם האפשרות להפיל משטרים טוטליטריים.
9.8.95- הנפקת חברת נטסקייפ: הדפדפן הראשון ברשת. בשילוב מחשבים אישיים שהתחילו לפרוח בעולם צצה האפשרות לתקשר אחד עם השני בכל העולם. עדיין כל מחשב דיבר את השפה של התוכנות שלו. מה שייצרו במדינה אחת לא התאים לאחרת.
תוכנות זרימת עבודה- ובמילים אחרות, כולם עובדים באותה רשת באותם תוכנות. דוגמא- WORD של מיקרוסופט הפכה לסטנדרט מעתה והלאה כל העבודה נעשתה עם מעבד זה (בינתיים עברנו לעבוד בכלים של GOOGLE בקובץ שיתופי).
קוד פתוח- ידע שיתופי שכולם עוזרים אחד לשני. פתח שוב עולם שלם לאנשים שלא הייתה להם דרך אחרת להשיג מידע יקר כל כך בחינם. נושא ששווה להקדיש לו חלק נפרד. נושא מעניין מבחינה חברתית-תרבותית ומוסרית.
סטרואידים- הסלולר שאפשר לכולנו להחזיק מחשב נייד קטן (ומאוד חזק) בכיס, שיתוף קבצים והאפשרות להעביר מידע גדול באינטרנט (הוא מציין חברות שעובדות 24 שעות ביממה- בבוקר בהודו ואחה"צ בארצות הברית וחזרה).
שאר הדברים שהוא מציין הם אכן השפיעו על השתטחות העולם אך צמחו לדעתי מתוך חמשת המשטחים שלמעלה. החמישה הם:
מיקור חוץ והעברת משרות- אפשרות להוציא משימות פשוטות או כל דבר שלא רוצים לעשות בלב הארגון למקומות אחרים. העולם צועד יותר להתמחויות ספציפיות ומה שלא בתחום ההתמחות שלך די בקלות אתה יכול להעביר.
שרשרת אספקה ומיקור פנים- האינטרנט איפשר לבצע מעקב ולדייק את שרשרת האספקה שלנו. בימינו תוך פחות משבוע מגיע אלינו חבילה שהזמנו מאמזון מכל מקום בעולם. מיקור הפנים הוא פשוט החלק שבו חברות שילוח רצו לחסוך לחברות שונות את כל התהליך- UPS מתקנת מחשבים בשביל חברת DELL. במקום להעביר הלוך וחזור את המחשב הם עושים את זה אצלם.
יידוע עצמי- בפשטות, כל מי שרוצה היום ללמוד על משהו נגיד לו " תעשה גוגל".
בהמשך הוא מסביר על התלכדות של גורמים שונים: טכנולוגיה, מחשבים אישיים והכי חשוב המון אנשים חדשים. נפילת החומות (הפיזיות והווירטואליות), פתיחת השווקים לעולמות חדשים: סין, יפן ומזרח אירופה הביאו איתם הזדמנויות חדשות לצמיחה ולשגשוג. כעת יכולה חברה לעבוד ברשת גלובלית ולייצא לכל קצוות תבל.
אולם גם התחרות כעת היא גלובלית. בעבר ההתמודדות הייתה בסביבה הקרובה, ובמאה שנים האחרונות במדינות השכנות או הדומות. כעת התחרות היא כלל עולמית. אני יכול לרכוש מטען לרכב, מטריה ופנס מסין ואיתה מתמודדת חנות טמבור המקומית.
גם ביחס לשוק העבודה. ההתמודדות כיום היא לא עם השכן אלא עם ההודי. שאגב למד במרכז טכנולוגי לא פחות טוב מהמוסדות הטובים ביותר באמריקה. ומבחינת כמות הם מייצאים מעל 100 אלף מהנדסים בשנה.
וכמובן, איפה זה פוגש אותנו בחינוך:
תומס כותב על שלושה אתגרים שאיתם מתמודדת ארצות הברית בעקבות העולם החדש. לדעתי גם חלקים שבעים בחברה הישראלית:
פער השאפתנות- דור שני/שלישי שחי טוב קשה לו להבין למה להשקיע כל כך. הוא ילך לעבוד עם אבא והכסף יבוא. בימינו, הטיק-טוק והאינסטגרם מחריפים את הבעיה כשרואים כל רגע כמה אנשים מצליחים ויפים והכל נראה כל כך קל (איך כולם בחופשה כל הזמן חוץ ממני?!).
פער הכמות- לדעתי פועל יוצא של הפער הקודם והוא מוביל כי פחות ופחות אנשים פונים למקצועות המדעים. יש מחסור במדענים ומהנדסים במערכות הגדולות של המדינה.
פער מצוינות אקדמית- גם כאן לדעתי זה פועל יוצא של הראשון. נראה שיש פחות ופחות פרסומים אקדמיים וכן ירידה בהצלחה במבחנים בין לאומיים בחלק השבע של העולם המערבי. המילה הצטיינות נפלה מהמילון שלנו.
אז מה עלינו לעשות על מנת להכין את הדור הבא הכי טוב?
לשם כך מגייס תומס את כל השחקנים ונותן לכולם תפקיד:
ממשלה- לתמוך ולסייע לאנשים יוזמים, לאפשר תנועה בין משרות ולא להכריח אנשים לפחד לזוז בגלל הקביעות (הוא מביא פתרון מעניין לסוגיית דמי אבטלה), לאפשר השכלה גבוהה במימון מלא או לפחות במחיר מסובסד. כמו"כ למי שסיים דוקטורט לתת לו אשרת עבודה ל5 שנים. לא משנה אם הדוקטורט במתמטיקה או במיתולוגיה היוונית. אנחנו רוצים את הכי טובים אצלנו.
גם יציבות שלטונית היא דבר חשוב. תאגידים הולכים למקומות שנוח לעבוד שם. שהמדינה עוברת טלטלות או שמקשה על אנשים לפתח עסקים זוהי מדינה שלא רואים בה מקום לשותפות.
מעסיקים- לאפשר לעובדים כל הזמן ללמוד. אנחנו צריכים עובדים שמתפתחים לאורך כל הקריירה. עלינו לגייס את המעסיקים שיפתחו את השרירים אצל העובדים שלהם שיאפשרו להם לגדל בטחון בעולם המתחדש.
תומס מדבר גם על אקטיביזם חברתי של חברות. הוא מציין מספר שיתופי פעולה של חברות שונות על אמנה של חוסר ניצול, דאגה לשרשרת אספקה כמה שפחות מזיקה לכדוה"א ולאפשר כמה שאפשר עבודה שיש בה גם משמעות.
יש לדאוג ל"השתטחות רחומה". לסגל לעצמנו מבט גלוקלי: נגזרת של גלובלי ולוקלי. יש לבחון את המציאות עם מבט החוצה ולרחוק אך לשמור על הדופק מה קורה אצלי בבית ובסביבה הקרובה.
הורים- דיוויד בולטימור, נשיא המכון הטכנולוגי של קליפורניה וחתן פרס נובל אומר: "אני מביט בצעירים שמגיעים לקאל-טק, וכולם גדלו במשפחות שעודדו אותם לעבוד קשה ולדחות סיפוקים לעתיד.. ואני מצדיע להורים כאלה.. ההורים שלהם טיפחו אותם ועודדו אותם להאמין בפוטנציאל שלהם". ג'ודי סמנכלי"ת בסיסקו בזמנו אמרה: "את רוב הבעיות (אפשר לפתור בעזרת) הורות טובה, יותר מאשר במימון או בחקיקת חוקים. כולם רוצים עוד ועוד מימון, אבל הכול מתחיל מההורים. השאפתנות מגיעה מההורים".
כמה תובנות שלי מהספר על החינוך:
שיח מצמיח- בניתוח התרבות של העולם הוא מתאר תרבויות שמתסכלות כל העת אחורה: " אוי, איזו מסורת מפוארת הייתה לנו, איזה תרבות עשירה הייתה לנו בעבר" לעומת כאלו שמציצות אחורה ומביטות קדימה: " אני מחובר לעבר שלי וצועד קדימה להחליט על העתיד שלי".
כאשר מי שמתרפק כל העת רק על העבר רואה מישהו מצליח בעידן המודרני זה מוביל אותו לקנאה ולתחושת השפלה –"איך הוא הצליח ואני לא"-שמחפשת כל העת את הכבוד שלה.
כאשר מי שמחובר לעבר עם מביט קדימה רואה מישהו מצליח בעידן המודרני זה מוביל אותו לפתיחות, יצירתיות ורצון להצליח כמוהו.
זה נכון לתרבויות ונכון לאנשים. אנחנו צריכים לגדל דור שמביט קדימה ורואה את ההצלחה של השני לא כמישהו במקומי אלא כמישהו שדוחף אותי גם להצליח ולנסות לבחור את הנתיב שלי.
מענה למצטיינים- מדברים היום המון על הכלה ושילוב. זה תיקון חשוב מאין כמותו אחרי שנים של הזנחה לצד הזה של מערכת החינוך ובכלל של החברה. כעת צריך להתחיל לדבר גם על מצטיינים ומצוינות. להציב יעדים לילדים לדחוף את עצמם קדימה לעבר הצלחה. כל אחד במקום שלו. אנחנו רוצים גם את המהנדסים הכי טובים וגם את אנשי החינוך, עו"ד, הרופאים, החוקרים, אנשי התרבות ועוד הכי טובים.
בשביל זה אנחנו צריכים להציב יעדים גבוהים כבר מהגילאים הצעירים. לבנות תוכניות העשרה מובנות במערכת מגיל צעיר, כיתות למצוינות אקדמית ואינטלקטואלית בחלק משעות הלימודים (מאמין מאוד בהטרוגניות אבל לא בכל השעות), אפשרויות להתפתחות מקצועית כבר בתיכון.
המערכת הוכיחה שהיא מסוגלת לשינויים וכעת היא צריכה ללכת לפיתוח החלקים הללו בחברה.
שפה פותחת עולמות. כאשר אנחנו מתקשרים אחד עם השני בשפה שנוחה לנו זה יוצר חיבור. שפה זו תרבות, זה עולם של תוכן ושפה מחברת בין אנשים. אנחנו מחויבים לוודא שכל מי שמסיים את המערכת יודע אנגלית ברמה טובה. זה בסיס ושער לעולם הגדול. חברים טובים שעובדים במשרות גלובליות מדברים, כותבים ומתקשרים באנגלית. גם אני שכותב כעת דוקטורט (תאחלו לי בהצלחה ואם יש פה מנהלים שמוכנים להקדיש לי 10 דקות לראיון אתם ממש מצילים אותי!) אני קורא המון באנגלית. בלי זה, המחסום הוא על גבול הבלתי אפשרי.
בנוסף, לדעתי אנו שחיים במזרח התיכון חייבים ללמוד לדבר גם ערבית ברמה טובה מאוד. לא בהקשר הבטחוני אלא בהקשר התרבותי ובחיבור. בלי קשר לימין או שמאל אנחנו חיים במרחב שיש בו מאות מיליונים שמדברים בשפה זו ואנחנו באמצע.. זה חייב להיות יותר משמעותי וחלק מהבגרות של כלל התלמידים.
דבר אחרון, תנועה של תהליכים. התחילה לפני חודשים סערה בעקבות CHAT-GPT שמי שלא מכיר חובה לנסות את הכלי הזה ברשת.
התחילו כבר דיונים על ההשפעות של זה במערכות השונות וגם במערכת החינוך. מאלו שחסמו את הכלי במקומות שונים (מדינת ניו יורק לתלמידים) ועד לאלו שאמרו שמצאנו את המחליפים למורים שחסרים במערכת. הכלי מונגש פחות מחצי שנה לציבור וכבר רבו ימי העיון בנושא וספקולציות עפות ברשת.
על פני כל הספר מבואר שתהליכים טכנולוגיים רבים התקדמו לאורך השנים אבל הם הבשילו לפריצת דרך וכניסה לשוק רק לאחר שהתלכדו עם חידושים אחרים ועם פתיחות לתהליכים ארגוניים ואישיים של האנשים. האינטרנט היה צריך פס רחב, מחשבים אישיים רבים ותהליכים ארגוניים על מנת שיתפוס את מקומו. זה אומנם היה מאוד מהר במונחים של היסטוריה אך לקח כמה שנים טובות.
כשאנו רוצים להוביל שינוי ותהליך טכנולוגי או כל תהליך אחר במערכת יש להביט לכלל הצדדים ולהבין מה באמת נדרש מאיתנו על מנת להוציא אותו אל הפועל. אלו גורמים נדרשים לשנות דפוסי עבודה, אלו כלים ניהוליים נוספים נדרשים, אלו יכולות הטמעה המערכת צריכה לעבור על מנת שהחידוש יתפוס את מקומו הראוי.
גם בעבודה עם ילדים צריך להביט על הילד השלם ולראות איך אני מצליח להוביל אותו קדימה. זה מכלול שלם של כישורים, תובנות ותפיסת תרבות שהוא לוקח איתו. רק במבט רחב ועם עיניים קדימה נוכל להוביל לצמיחה ושינוי. וכמו תמיד קודם אצלנו.
תגובות