דרך כפר - דותן לוי
עודכן: 16 במרץ 2023
את הספר פותח דותן לוי, ראש מכון "דרך הכפר" , במילותיו של בנג'מין פרנקלין:
"או שתכתוב משהו ששווה לקרוא,
או שתעשה משהו ששווה לכתוב עליו"
הספר הזה לדעתי מכיל בתוכו את שני הדברים. מביא את סיפוריהם ודרך העבודה החינוכית המיוחדת של "דרך הכפר" ובדרך נעימה שבהחלט משאירה עם תובנות ומחשבות. בחלק זה לא הביא את כל הסיפורים שמובאים בספר, למרות החשיבות הגדולה שלהם, כדי שלא להעמיס על הסיכום ובעיקר כדי שתקראו את הספר. הוא שווה את זה..
מהכפר אל הדרך
בעבר, הכפר הקדום דאג לכל צרכיו של האדם: משפחתו חיה שם, חבריו, התעסוקה ואורחות חייו סובבו בשטח קטן ויחסית מצומצם. גם חינוכו ינק מחוקי הכפר השונים ובכך ניתנה לו מפת דרכים לחיים על מנת שיוכל להסתדר בעולמו ובייחוד בכפר שלו.
האחריות הזו שהייתה בעבר נחלת עברה בחלקה למשפחה הגרעינית ובחלקה למרחב הציבורי- המדינה. אך מרחבים אלו לא תמיד עובדים בהלימה משותפת והמסרים שהנערים מקבלים לעיתים אף סותר. לא תמיד יש מבוגר משמעותי שיהיה שם לתווך ולהבהיר את דרכי העולם.
לאור זאת בתפיסת החינוך של הכפר 3 הנחות יסוד:
דרוש כפר שלם לגדל ילד.
כל ילד זקוק למבוגר משמעותי שיאמין בו.
החניך כאדם מחפש משמעות.
בחלק של המשמעות ישנה הדגשה של למשמעות שיש בה לכידות והרמוניה. בקהילות חינוך רבות ישנם הרבה אנשים טובים שעושים מעשים טובים אך עדיין זהו מקבץ של פרודות שאינו מתחבר למשהו גדול יותר. לשם כך הוצבו 3 הגדרות בסיס :
ערכים מוסכמים- ישנם ערכים שכל קהילת החינוך מסכימים ויש כאלו שלא מסכימים. הכול נמצא על השולחן ומתוך זה הנערים יכולים לעצב את עולמם.
שפה משותפת- לא מדובר בדף מסרים אלא מסרים ברורים שכל אחד יבטא בדרך שלו. ללא שפה משותפת שפת הרחוב תיכנס פנימה.
אחריות חינוכית כוללת- לצד התפקיד של כל אחד ישנה ציפייה מכל קהילת החינוך בכפר לאחריות חינוכית על כל הילדים.
ציר הזמן
העבר הוא חלק מאיתנו ותמיד יהיה שם קיים ומשפיע. אני מחויבים להתייחס אליו ולשים לב מהו הסיפור שאנו מספרים לעצמנו- יש בו נקודות אור, מהו הנרטיב המרכזי של הסיפור שלנו. אדם יכול לשנות את חייו דרך הסיפור הנכון על עברו. כך יוכל לבנות לו שורשים בריאים ומתוכם יוכל לפרוח.
על מנת לצמוח נכון אנו צריכים לנתב את החיים שלנו כאן בהווה. תמונת העתיד שאני מצייר לעצמי היא בעלת השפעה גדולה על הפעולות שלי כיום. עבר-הווה-עתיד מתחברים יחד למערכת של ערכים-פעולות-אמונות בתוך צירים מקבילים השזורים אחד בשני ומתוכם אנו פועלים.
האתגר של המחנכים הוא לתת לנערים לספר נכון את העבר ולאפשר להם לגעת בעתיד. חייבים לבנות איתם סיפור חיים עם הנרטיב הנכון וחייבים לבנות איתם חלומות (הכי טוב שזה יצא מהם). מתוך ההעבר והעתיד יונחו פעולות ההווה.
בין ארץ לשמים
בחלק זה מובא הרצון מחד לגעת בשמים ולהציב מטרות ויעדים גבוהים . במקביל ישנו רצון לתת מענה גם לארץ. לכן, תהיה התייחסות למרחב הציבורי והלימודי שבו נכבד את הילדים ונדאג (יחד איתם) למרחב נעים ומזמין אשר משתנה תדיר בהתאם לתכנים החינוכיים העולים. בנוסף, נגדיר את המרחב כ"כפר ללא עישון". למרות המודעות שלנו כי יש נערים ונערות אשר מעשנים נציב את השאיפה לשמים נקיים מעישון.
אנו נמפה את המרחב החינוכי שלנו בשלב ראשון. לאחר מכן נציב לעימות בין האידאה שלנו לבין המציאות בארץ שבה אנו פועלים. ולבסוף נצא לפעולה לתרגום העקרונות שלנו.
בכפר יש ראשי תיבות למבנה הזה: אמ"ת.
אסתטיקה וחינוך- "כאיכות הכרית כך איכות החלום". ישנה חשיבות גדולה לנראות ולמרחב.
משפחתיות ומוגנות- בכל מקום יש "חצר אחורית". השאלה איך אנחנו מתייחסים לזה. המתגבר צריך את המקום שבו הוא טיפה יוכל לשבור את הגבולות ולתת דרור לחופש שלו. עם זאת חשוב שאנו נתייחס ברצינות למקום הזה ונשווה לו מקום של כבוד על מנת להפוך אותו ממקום מועד לפורענות לחלון ראווה של הקהילה.
בנוסף, מודגש הצורך במבנה וגבולות ברורים המאפשרים מרחב לצמוח, להרגיש בטוח ולחלום בגדול. לרוב הילדים- בוודאי בכפר- מסגרת ברורה יוצרת מסגרת ריגשית איתנה שמייצרת שקט ומעניקה כוח לצמיחה ולהתפתחות.
תכנים ומהות- בחלק זה מודגש החשיבות באורחות חיים ובשימוש במרחב הציבורי להדגיש את אורחות החיים החשובים לנו. לכן, לוח המודעות הוא לא עוד קיר לאינפורמציה אלא מהווה חלק מהותי מהמסר של הכפר. בהמשך מובאת 'תיאוריית החלונות השבורים', שגם רודולף ג'וליאני עשה בה שימוש משמעותי במיגור הפשע בעיריית ניו-יורק.
אנו חושבים שלרוב ונדליזם נוצר בעקבות חוסר תחושת שייכות ואיכפתיות. אך לעיתים הוא נוצר בעקבות עודף תחושת בעלות. בכל מקרה הטיפול זהה- קודם מנקים ומתקנים ואח"כ מתפנים לתהליך חינוכי.
מעגלי התיקון- 147
מעגל הלב
"פעם כשילד הפריע התייחסנו אל ההתנהגות שלו כאל מטרד. היום נקודת המוצא שלנו היא תהליך תיקון" -שרון, מחנכת בכפר.
כשאנו נתקלים בבעיות משמעת או משבר שעובר עם הילדים לא תמיד קל והתחושות הקשות שמציפות אותנו מקשות עלינו לראות את התיקון. נדרשת עבודה פנימית מאוד גדולה על מנת לסגל לעצמנו מבט של תיקון ולהסתכל על כל קושי במשקפיים רחבים.
אין המשמעות אומרת כי ניתן לפרוץ את הגבול ונאפשר לכל אחד ואחת ככל העולה רוחם. אנחנו נהיה קשובים למסר שהילדים מנסים להעביר לנו דרך פריצת הגבולות וללמוד מה הרצון שלהם, אך עם זאת נלמד אותם שניתן לבקש את תשומת ליבינו גם בדרכים חיוביות.
יש כאן משחק עדיין שמחד מגדיר גבולות ומאידך מביט אל התיקון. זה דורש המון עבודה פנימית בעיקר עם עצמנו על מנת נוכל שנביט אחרת על התלמידים וגם שהם יראו אותנו ככאלו.
איך עושים את זה?
זיהוי חוזקות/מעשים טובים- דורש תרבות שרואה את הטוב. גם בבית ספר צריך שכולם יראו את הטוב בכולם. אם יש מתיחות בחדר מורים זה מקרין גם אל הילדים.
הכרה בחוזקות- דרך שיח עם הילדים שיבינו שאנו רואים את הכוחות שלהם ושגם הם יאמינו בהם.
שכלול החוזרות על ידי חוויות הצלחה- לא ניתן את הבמה דווקא לאלו שהם טובים אלא לאלו שהם טובים בזה.
שיווק והפצה של חוויות הצלחה- נראות זה המפתח. הכרה של הסביבה בכוחות של הילד חושפת ומהדהדת בתוכו.
גיוס חוזקות לתיקון חולשות- תהליך למידה מהצלחות יחולל שינוי גם בקשיים ובאתגרים.
כמחנכים עלינו לנצור את הרגעים הללו שאנו חווים מהם נחת והם מצליחים . זה מפתח להתפתחות שלנו ושלהם. מאידך ברגע של משבר עלינו לחוות גם אותו במלוא העוצמה שלו. כמשל מובא רעיון יפה שלפני צמיחת הפרח על הגרעין להרקיב קודם באדמה. כשיש אתגר וקושי עלינו להיות שם במשבר עצמו ולא לטייח אותו. רק לאחר שנחווה אותו באופן מלא ולאחר שנדע לגדול ממנו נוכל באמת להצמיח משהו חדש ויפה ומשמעותי.
השקופים
בספר מובא קטע על אותם תלמידים שאף אחד לא רואה אותם. לרוב כי הם פשוט "ילדים טובים" שלא עושים את הרעש של השאר ולא בועטים ונראה כי קיבלו את הדרך החינוכית. ישנו סיפור קשה על אחד מהנערים (לקרוא בפנים!) המתאר את התהליך של הכפר שהוביל אותם כי על כל מבוגר לקחת 3-4 נערים ולהעמיק איתם את הקשר והעברת המסר: אתם לא שקופים. גם בקרב אנשי הצוות בוחרת ההנהלה לחלק את המורים ולהדגיש גם להם: אתם לא שקופים.
תהליך הדממה- 166
לכל אירוע משמעותי פיתחו את תהליך הדממ"ה:
הבהרה- זהו השלב הראשון עם החשיפה למעשה הלא תקין שבו המחנך אומר שזה לא תקין.
דממה- פסק הזמן שבו כל אחד חושב ומעבד את מה שקרה.
דיאלוג- מתחיל באמירה "לא מוותרים לך ולא עליך" ומשם בתהליך משותף עד להצלחת הנער.
משא ומתן- שלב של שיח משותף סביב התגובה המוצעת למעשה.
היסק- נפגשים בשלב אוחר ומביטים על כל התהליך שעברנו יחד.
תיקון עולם
כחלק מתיקון ישנה מחויבות בכפר להתנדבות. גם אם בשלב זה הם אינם עושים זאת מרצונם החופשי הצוות החינוכי רואה בכך חלק משמעותי בתהליך החינוכי של הילדים.
חלק חשוב הוא ללמד את הילדים כי ציר הנתינה הוא מעגלי. כל אחד יכול להיות נותן ומקבל באותו זמן. כאנשי חינוך חובה עלינו לדאוג כי כל ילד וילדה יתרמו. בכך נלמד אותם שאינם רק בצד הנותן (ולא משנה באיזה גיל או באיזה מצב הם נמצאים) ובכל שלב בחייהם הם יכולים גם לתת. יש צורך בריקוד עדין בין הנזקקות לבין הנתינה. רבים רוצים לתרום לכפר ולתת אולם צריך לוודא שהנערים לא יהיו כל הזמן רק בצד המקבל. השאיפה היא במקרים אלו שהמתנדבים בכפר והנערים יעשו יחד משהו משותף למען צד שלישי.
כמו כל ערך משמעותי אשר נותנים לו מקום לאורך השנה -יום קשר משפחתי, אספת הורים, חגים- כך גם לתיקון עולם מקדישים בכפר יום של תיקון קהילתי. בספר מובאים סיפורים רבים אשר ממחישים את הערך הזה.
בחלק זה מעבדים באריכות כיצד מחנכים לשאיפות גבוהות ולדעת לא להתעלם מצרות העולם, כיצד לדאוג שהעשייה החינוכית תהיה לאורך כל השנה ולא רק לשיא חד-פעמי, ואיך דואגים שתיקון העולם יהיה תהליך חינוכי מלא.
פאות השדה החינוכי
בחלק הזה מתמודד המחבר עם האתגר שיש למקום שמחד הוא מוסדי במהותו ומאידך הוא מהווה מקום של משפחה ללא מעט נערים. הוא מדבר על 4 חלקים:
מזעור מאפיינים מוסדיים- כמו סביבה שתהיה יותר ביתית וכן מפגש בינאישי כמה שניתן ללא מאפיינים של מערכת .
שלמות הורית- הוריו של הנער הם אלו שנדרשים לתת לו קיום רגשי וקיום ערכי. לעיתים נוכל לתמוך בהם אך עם כל הצניעות צריך לזכור שהילד שייך להוריו וברוב המקרים הם רוצים להיטיב עימו ולעזור לו. ככלל, ההורים הם לא עונש שיש לזמן שמשהו לא עובד ("אני אתקשר להורים שלך אם לא תעשה מה שאני אומרת") אלא שותפים בתהליך שהנער עובר ובקבלת החלטות.
דיאלוג- במהות שיח מתרחש בין שווים. אומנם אין שוויון בין המחנך לחניך אך אין זה אומר שנוותר על הדיאלוג. העמדות של כל צד יישמעו ואחר כך תתקבל החלטה – לעיתים על ידי החניך ולרוב על ידי המחנך.
קהילה של משמעות- יש לכך ביטוי בכמה מישורים:
בהתאם לכך גם תומכי המשימה החינוכית נתפסים בכפר כבעלי אחריות חינוכית. זו לא רק סיסמא שנועדה לרתום אותם אלא דרך חיים.
בשביל להיות חלק צריך לעמול. להשתייך דרך עשייה.
המחנך או המבוגר המשמעותי אינם חברים של החניכים, אלא דמויות שאפשר לסמוך עליהם.
עלינו לזהות הזדמנויות חינוכיות שבהן כולנו משלבים ידיים למען נושאים מהותיים.
תרבות ישראלית רבת-פנים
בכפר יש מפגש מרתק של תרבויות שונות וקבוצות אתניות בחברה הישראלית שעדיין שומרות על זהותן. משכך עולות לעיתים תחושות של ניכור ואף גזענות. על מנת לתת מענה לחלק זה מצאו בכפר דרכים מגוונות להתמודד עם התופעה:
# פעילויות אשר מנציחות את האמירה הטרוגניות יוצרת כוח וחוסן דווקא מתוך השונות
# לכל חניך יחוש שלתרבות המוצא שלו יש מקום בכפר. שמישהו מרגיש לא שייך אין לו מה להפסיד.
# לכל חניך יהיה מקום להביא את היתרון שלו לקהילה.
# שפה יוצרת מציאות- באמצעות שפה נכונה נזרעים הזרעים הנכונים של השייכות (כגון עליית יהודי אתיופיה ולא העלאת יהודי אתיופיה. אותו אירוע אך בכל אחד מישהו אחר הוא העיקר).
# הכרת סיפוריהם של היהודים לאורך שנות הגלות. במיוחד מאלו שבאו ממדינות ערב.
בסוף הספר מובא סיפור על בנות שהחליטו לעזוב את הכפר ללא ידוע מראש וללכת לעבוד. נעשו מאמצים גדולים מאוד על מנת להגיע אליהם ולעזור מבלי לשפוט או להטיף ולפתוח גשר שייתן להם מקום לחזור. זהו אחד הסיפורים המיוחדים שקראתי על המשפט "לא מוותרים עליכם והאחריות שלנו ליצור את הדרך לקשר".
לדעתי זהו סיכום נפלא על אנשים שמאמינים בדור ומאמינים בילדים הללו ונותנים להם לא רק מקום בטוח אלא תקווה אמיתית שהחיים יכולים להיות אחרת: "מלאכים כבני אדם".
תגובות