מהפכת הקשב - מיכה גודמן

יצא לי לקרוא חלק מספריו של מיכה גודמן בנושא הגות (נאומו האחרון של משה, מילכוד 67, חזרה בלי תשובה) ולאחרונה שמעתי את הפודקאסט המעולה שלו, יחד עם אפרת שפירא- רוזנברג, בשם מפגלת המחשבות (אלו שהרעיונות מאחורי הפוליטיקה בישראל מעניינות אותם לכו לשמוע!).

בשבת האחרונה אשתי, הספרנית, הביאה לי מתנה לסופש את הספר האחרון של ד"ר מיכה גודמן "מהפכת הקשב". מדובר בספר קצר יחסית, כ170 עמודים, אשר בו הוא פורס את משנתו על התהליכים הפוליטיים והנפשיים אשר עוברים עלינו עם הופעתו לפני כעשור וחצי של המסך הקטן בכף ידינו. הוא מחלק את המשמעות לשני חלקים: המשמעות הפוליטית, המשמעות הנפשית.

המשמעות הפוליטית

את ההקצנה הפוליטית הוא זוקף לחובתן של הרשתות החברתיות. עם הקמת פייסבוק וגוגל לא כולם הצליחו להבין מהו המודל העיסקי שלהם ובעצם מה הם מוכרים. לאחר זמן התברר שהם מוכרים את הזמן שלנו. אנחנו בעצם המוצר. ככל שנהיה יותר זמן במסך הבחירות שלנו, השאיפות שלנו ותחומי העניין שלנו יתבהרו וכך יוכלו המפרסמים לכוון באופן מדויק יותר מה אנו בדיוק מחפשים.

אבל בשביל למכור אנשים צריכים להישאר מספיק זמן. כדי לעשות זאת הרשתות דואגות שיהיה לנו נעים. אחת הדרכים ליצור הרגשה טובה היא לחבר אותנו לאנשים שחושבים כמונו. בכך שאני קורא עם מישהו שמסכים איתי זה בעצם מייצר לי תחושה טובה.

בעצם למרות שאנחנו לכאורה נפתחים יותר אל העולם אנחנו בעצם נפתחים אל העולם המוכר לנו. אין לנו חשיפה לדעות נוספות אלא חשיפה לדעות נוספות שחושבות כמונו. הם מצמצמות את המחשבות שלנו ולא פותחות אותנו למחשבות חדשות.

הוא מוסיף כי אחת הרגשות שיותר מעוררות אותנו זה כעס וזעם. לכן לטענתו הרשתות דואגות להפיץ יותר פוסטים שמקדמים את התחושות הללו. כל התהליך הזה מקטב מאוד את השיח בחברה וגורם להתבצרות של כל חברה בתחום שלה. כנתון מעניין הוא מביא הסלמה במחשבות בציבור האמריקאי בשנים האחרונות למרות (ולטענתו בגלל) הרשתות החברתיות. נראה כי הרשתות מקצינות את השיח הפוליטי שלנו ולא מרחיבות אותו.

המשמעות הנפשית

את השינויים בתהליכים הנפשיים שהאנושות עוברת הוא מתאר במספר מחקרים מעוררי מחשבה וחלקם גם מדאיגים (אותי בכל אופן באופן אישי). ניסוי אחד שהוא מביא משנת 2014 מתאר עד כמה אנחנו לא יכולים להיות משועממים עד כדי כך שאנשים העדיפו לפגוע (קצת) בעצמם ולא להיות לבד עם עצמם (עמ 75). לאחר מכן הוא מביא מחקר שמציג כי יש קשר ישיר בין קשב לבין אושר. כיוון שהפלאפונים הם שואבי קשב הם ממילא גם שואבי אושר.

נקודה נוספת היא במפגשים האנושיים. חלק מהיופי במפגש האנושי אלה הן הטעויות האנושיות שמתרחשות בו. זיהוי בלתי מילולי של מחוות, רגשות ותחושות שעוברות בין אנשים. כל זה נעלם בשיח אלקטרוני.

במציאות של ימינו חשובה לנו השליטה בשיח ולכן אנו מסוגלים להקליט את אותה הודעה כמה פעמים עד שהיא תצא כמו שרצינו ובוודאי להקליד שוב ושוב עד שהטקסט יהיה מוצא חן בעינינו. יש לזה משמעות גם על השיח שלנו. זוהי גם מיומנות שהולכת לאיבוד אם לא מתרגלים אותה.

כמובן, יש המון צדדים יפים ברשתות החברתיות ולא אחת אנו עדים כיצד ברגע אחד הציבור כולו נרתם לעזרתה של משפחה שחוותה טרגדיה או אנשים שהיו שנים לבד בתחושה שהם היחידים שסובלים מבעיה כלשהי ומצאו אוזן קשבת ובעיקר קבוצת שווים להם במרשתת שניתן לחלוק איתה את אשר על ליבם.

במסקנה מביא מיכה כי יש ללמוד לחיות באיזון נכון עם הטכנולוגיה. היא לא תעזוב ולא נכון להגיד שנוכל לצמצם אותה לאפס. גם אין רצון לחזור אחורה והעסקה שהטכנולוגיה מביאה איתה יש בה צדדים טובים וצדדים רעים. צריך להיות מודעים ובעיקר להשתמש במספר כלים שעזרו לנו בעבר לצמצם תופעות שליליות:

1. הוא מביא את הדוגמה של העישון שהיה מותר בעבר בכל מקום ובעזרת רגולציה פשוטה יצא לגמרי מהמרחב הציבורי. אני זוכר כניסה למסעדות ושלל מקומות ציבוריים שהעישון והענן היה חלק מהאווירה של המקום. כמה שנים אחורה זוכרים את העישון במטוסים. צריך להגדיר מקומות נקיים ממסכים במרחבים הציבוריים. שאנשים יסתכלו יותר אחד לשני בעיניים.

2. טכנולוגיה תומכת שמצמצת את הקליטה. יש היום מיזמים מעניינים בנושא שמיכה מביא בספר שיגדירו מרחבים ללא אינטרנט בבית או בכל מרחב אחר בצורה מדוייקת.

3. מהפכה תרבותית- אנו צריכים לדעת להקדיש יותר תשומת לב לסובבים אותנו. להיות יותר אמפטיים וקשובים לנעשה בחוץ. לשנות את השפה דרך אנשי רוח ותרבות מרכזיים שידעו להסיט את התודעה והתפיסה מ"איך רואים אותי" ל"איך אני רואה אחרים".

הרעיונות של מיכה פשוטים ובעיקר ישימים לדעתי. יש בהם משהו מרענן ובעיקר מראה שהמאבק הוא לא חסר סיכוי ויש דרכים קלות שהחברה יכולה להוביל אותם למציאות שכמעט כולם יהיו נשכרים.

אני חושב שזהו ספר חשוב מאוד ומציע לכל מי שהתחום מעניין אותו ללכת ולקרוא. אני בטוח שתהנו!.

כחלק מהתיקון שהוא מבקש לעשות אעשה צעד אחד משלי. ספרו לי אחרי על התובנות שלכם מהספר. אשמח לשמוע וללמוד מכם מה אהבתם, מה פחות ובכלל מה דעכם. בדיבור משותף נקרב את הלבבות.