מצבם הרגשי והנפשי של הילדים - לא מה שחשבתם!!

בתקופה האחרונה אנו עדים לעליה במסרים במערכת החינוך כי מצבם הרגשי של הילדים לאחר הקורונה במשבר. מדברים גם על אלימות גואה ועל כך שיש להשקיע את מיטב האמצעים של המערכת במענה לקשיים הרגשיים-החברתיים של הילדים.

בכל מקום שאני הולך ופוגש את הצוות החינוכי-טיפולי עולה תמיד בשיח כי "אנו כל הזמן מוצפות מפניות של הורים לקשיים בבית וגם בבית הספר. אנו רואות כי יש קשיים חברתיים". הצוותים מדברים על משבר פוסט-קורונה. בשעה טובה חזרנו לשגרה אך הילדים לא היו במערכת סדורה כשנתיים וקשה להם להיכנס לתלם ולקבל את המסגרת.

במשרד החינוך מדברים על צורך לתת מענה לקשיים הרגשיים-חברתיים של הילדים. בנוסף, מתקצבים (מאוד יפה!) את בתי הספר באפשרויות לרכישת תוכניות תומכות. עם זאת כל פעם שהמשרד מוציא מבדק והערכה לשטח הוא בוחן בעיקר את תחומי הליבה ודן על צמצום פערים בהישגים. במילים אחרות, מדברים על המצב הריגשי אבל עובדים בלימודי.

מצב זה מוביל לתסכול מתמשך של השטח שמבקש קצת לנוח מהישגים ולתת מענה משמעותי למצבם של הילדים מבלי להסתכל כל הזמן מעבר לכתף ולראות את מבחני המיצ"ב מחכים בפינה.

אחרי כל זה במסגרת חיפוש חומרים לאתר (כן, זה לוקח הרבה זמן למצוא משהו שמעניין..) הגעתי לסקירה ל" מצבם הרגשי והנפשי של הילדים בעקבות משבר הקורונה" . המסמך נכתב עבור הוועדה לזכויות הילד שדנה במצב הילדים לאור משבר הקורונה. במסמך מובאת סקירה תמציתית של כמה נתונים על הפעילות של משרד החינוך בתחום ונתונים ראשוניים של קופות החולים על פניות של ילדים ובני נוער למערך בריאות הנפש.

להלן כמה נתונים:

• 13% מהילדים במדגם בגילאי 10-16 הביעו חשש שמישהו יפגע בהם בתקופה הזו.

• 33% מהמבוגרים דיווחו כי חלה החמרה במצבם הריגשי של הילדים לאור הקורונה.

• 46% מההורים דיווחו על צורך של ילדיהם בסיוע נפשי.

עם זאת להלן נתונים שהובאו מטעם משרד החינוך. נתונים אלו היו בעקבות סקרים שביצע המשרד ליועצות בתי הספר על פני 3 סקרים שנערכו בשנה וחצי האחרונות:

• 80% משיעור הפניות ליועצות לבית הספר היו בתחום קשיים לימודיים. עליה של 13% מהתקופה טרום הקורונה

• שיעור הפניות בנושא הבדידות ירד פי שלוש!. מ63% ל22% בסוף תשפ"א.

• שיעור הפניות בנושא חרדות ירד באופן משמעותי. מ58% ל42% בסוף תשפ"א.

• שיעור הפניות בתחום קשיים במשפחה הצטמצם אף הוא מ53% ל33%.

במקביל מביא הסקר נתונים מתוך מערכת בריאות הנפש של קופות החולים. מהנתונים של קופות החולים נראה כי אין שום שינוי משמעותי בפניות של משפחות בנושא מענה וטיפול בריאות הנפש דרך הקופה.

מאז שנחשפתי לנתונים אני מציג אותם בכל פורום שאני מגיע אליו. ישנם הסברים רבים המוצגים לעברי "זה לא מדויק", "לא פונים לקופות החולים אלא הולכים לפרטי", "אנחנו יועצות ועיקר הפניות אלינו הן בתחום הריגשי-חברתי" ועוד כהנה וכהנה.. אני יודע ומכיר את הסיבות המתוארות לעיל ויכול מאוד להיות שהם גם נכונות.

עם זאת קשה לי שהנתונים הללו לא מגיעים לידי הציבור ויותר קשה לי שלא מפרסמים אותם למסגרות החינוך. אני באמת חושב שיש קשיים גדולים שעולים מהשטח אבל נכון לחשוב אולי אנחנו לא מכוונים לקושי האמיתי. אולי נכון יותר באמת לדבר על צמצום פערים ובאמת לגעת בהישגים כי זה מה שמטריד באמת. שווה לבחון בכל בית ספר בכנות מה הצורך שנדרש במסגרת ולמפות מענה מיטבי מותאם לכל מוסד ומוסד על פי האפיון שלו. אני בסך הכול מבקש לשים סימן שאלה ולבחון בעיניים פקוחות וביקורתיות האם באמת זה הצורך המרכזי של המערכת??.

אנו מבקשים מהילדים שיהיו לומדים עצמאיים במאה ה21: שידעו לקרוא נתונים, שיתייחסו אליהם בחשיבה ביקורתית, שידעו לנתח אותם ויבנו תוכנית עבודה מותאמת. לא נכון שנצפה את זה גם מעצמנו?

https://fs.knesset.gov.il/24/Committees/24_cs_bg_606568.pdf