עושר מהפכני - אלבין טופלר והיידי טופלר
את הספר הזה "קיבלתי" לקרוא במסגרת אחד הקורסים בלימודי הדוקטורט. במבט ראשון לא הבנתי מה הקשר שלו למה שאני כותב אבל המנחה אמר אז עושים. מפה לשם גיליתי תובנות מעניינות אשר פתחו לי מבט אחר על המציאות שאנו חיים בה היום.
חשוב להדגיש ספר זה איננו ספר שעניינו חינוך. החלק של החינוך שבו מאוד מצומצם אבל מי שמכיר אותי יודע שתמיד אמצא קשר. אז לדעתי המשמעות שלו לתפיסה החינוכית של ימינו מאוד משמעותית.
"עושר מהפכני" עוסק בתמורות אשר חלו בעולם במאה שנים האחרונות. המחברים מציינים שלוש מהפכות: המהפכה החקלאית, המהפכה התעשייתית ובמאה האחרונה מהפכת הידע. החקלאית שינתה איך אנחנו מגדלים דברים, התעשייתית שכללה את היכולת לייצר דברים והידע חידשה איך אנחנו חושבים, מרגישים וחווים.
מהפכת הידע שינתה את הבסיס ל3 יסודות חשובים: זמן, מרחב ומידע.
יסוד הזמן
בחברות של איכרים לא קיבלו בני אדם מחיר לפי שעה. לרוב השכר התבטא בחלק מהתבואה שייצרה האדמה. אפילו במאה ה14 באירופה הטיפו אנשי כהונה שהזמן שייך לאל לבדו ואין למכור אותו.
המהפכה התעשייתית שינתה את זה. "זמן שווה כסף" החלו לשלם לפועלי תעשייה לפי שעה. בהמשך בוטל גם האיסור על הלוואה בריבית וכך נקשר עוד יותר הכסף לזמן. הזמן נקשר ברובו לשעות העבודה/למידה במסגרות. הזמן קיבל משמעות חדשה ובא בחבילות של כשעה. דור העתיד חונך במסגרות שעובדות לפי אותן מסגרות זמן כמו במפעלים השונים.
כיום, אם נעבור מעל 8 שניות עד שהדף אינטרנט יטען כנראה נאבד את סבלנותנו. אנחנו מאבדים את סבלנותנו הרבה יותר מהר.. הכלכלה החדשה עוברת לזמנים קצרים הרבה יותר והתגובה הנדרשת בהתאם.
בנוסף, היום הזמן הוא לא אחיד ונחלת הכלל אלא משהו יותר אישי. עבודה מרחוק שמאפשרת לאנשים לנהל את זמנם וההבנה כי הפנאי הוא מרכיב חשוב בחייו של עובד. מציאות זו מאפשרת לכל אחד לארגן את יומו. אין עוד מסגרת של 7-17 עבודה ואח"כ מגיעים הביתה למשפחה. אפשר היום לצאת למשרד גם ב10 לחזור אחה"צ ולהמשיך לעבוד. דבר זה גם פגע במסורות משפחתיות כמו ארוחת ערב או טקסים קבועים שהיו בעבר נחלת הכלל.
הדרישה כיום בזמן העבודה היא ביסודה אחרת. אקיו מוריטה, אחד המייסדים של חברת סוני, אמר פעם: "אני יכול לומר לפועל ייצור להופיע בשבע בבוקר ולהיות יצרני. אבל האם אפשר להורות למהנדס או חוקר לחשוב על רעיון טוב בשעה שבע?".
יסוד המרחב
בעבר האדם חי בסביבה של 25 ק"מ רדיוס ממקום הולדתו. עם התפתחות העידן התעשייתי ויכולת התעופה לא מעט אנשים פרצו את הגבול הזה אך עדיין החיים נסבו סביב הקהילה שבה האדם חי. כיום, אנו הפכנו במובנים מסוימים לכפר גלובלי קטן. בכל כיס יש כיום אפשרות להגיע ולראות כמעט כל פינה ברחבי העולם. גם האפשרות לנוע היא קלה לאין שיעור הודות להתפתחות התחבורה ובעצם ישנה אפשרות לבצע מעברים אפילו בין יבשות ביתר קלות.
גם העושר מבצע התניידות. אם בעבר המדינות אופיינו בעיקר ביחס למשאבים שיש להם- אבן סיד, פחם ונפט כדוגמא- כיום האוניברסיטאות , עלויות התקשורת הנמוכות, טכנולוגיה מתקדמת, שירות שדות התעופה עם שיעור פשיעה נמוך ואקלים נוח מאפשרים לנייד אליהם את העושר של העולם. הכלכלה השתנתה ועמה ערכיהם של העובדים ואורח החיים. מציאות זו מאפשרת באופן עקרוני לכל מדינה להתפתח בלי קשר למשאבי הטבע שיש לה. המחברים מזהים כי העושר נע לכיוון מזרח אל עבר סין ויפן.
מרחב הידע
החלק השלישי בשינוי הוא הידע. ייחודיותו של הידע ש: אהוא לא מוגבל בזמן ומרחב, בהידע יכול להתפשט ואינו כבול למקום מסוים. ואחרי הגילוי גהידע יכול לעבור ביתר קלות לשאר האוכלוסייה (לדוגמא לפיתגורס לקח זמן לגלות כי a²+b²=c² ועוד להוכיח את זה אח"כ. מאז כל ילד בחטיבה לומד את החוק הזה).
כיום עם האינטרנט הידע נצבר ומתחדש כל הזמן ומאוד נגיש מאוד מהר להרבה אנשים. עלינו כל הזמן לבחון האם הידע שברשותנו הוא לא מיושן כבר..
הספר ממשיך להרחיב במושגים שונים: יצרכנים (כאשר היצרן מייצר ערך- כמו להעביר בעצמו מוצרים בקופה-), תנועת העושר מזרחה, המשבר הגדול (מאוד) של אירופה וגם ארצות הברית, היחס לעוני, שימוש במטבעות בעולם ועוד כהנה וכהנה שהאמת מאוד מעניינות אך התכנסנו כאן לעסוק בסוגיות שנוגעות לחינוך. אז הינה כמה תובנות שחילצתי מהספר בנוגע לחינוך בדגש על חינוך עתידני:
סנכרון מערכות- העולם שלנו מתקדם מאוד מהר. המגזר הפרטי נוסע במכונית קדימה בעוד המגזר הציבורי הולך לאיטו ברגל. המציאות של חוסר סנכרון בין המערכות הללו מקשה מאוד על העבודה והפיתוח. זה נכון לכל המשק ונכון בפרט למערכת החינוך.
המציאות היא של בתי ספר בסגנון שברובו מותאם למסגרת של עולם תעשייתי. המבנה הוא מודל שנועד לתת מענה לזמן אחר בהיסטוריה: זמנים, כללים, שעת התחלה וסיום ועוד.
אומנם כיום השיח המתפתח הוא מאוד אישי וגם מערכות החינוך צועדות לכיוון זה אך לדעתי לא בדרך הנכונה. הרצון הוא בעיקר לתת הכלה ומענה למתקשים (שזה מאוד חשוב) ולא באמת לפתוח אפיקים חדשים ויצירתיות. בכיתות שלנו יושבים עוד תלמידים רבים – בינוניים ומצטיינים שלא מקבלים מענה.
יש תחומי עניין שונים ואנו צריכים לעזור להם לפתח אותם. צריך לצאת מהשבלונה שפתרון לילד זה להוסיף לו עוד שעות של תמיכה. העולם כבר לא עובד כך וגם החינוך לא צריך לעבוד כך.
חינוך עתידני ומותאם למאה ה21 לא קשור בהכרח לכמות המחשבים במוסד. צריך לחשוב על למידה שמאפשרת באמת להתנסות, שנותנת לילד להיכשל ולנתח את מה שקרה שם.
אנחנו מחפשים את היזמים שיובילו אותנו קדימה אבל בשביל זה עליהם ללמוד. תומס ווטסון, יושב ראש IBM לשעבר, נשאל פעם האם לפטר עובד שהפסיד מיליוני דולרים במיזם כושל. הוא ענה "לפטר אותו? מה פתאום!. רק עכשיו שילמתי את שכר הלימוד שלו!".
מוביליות בלמידה המאפשרת להתפתח בתחומים רבים. לא מצריך תמיד מורה שמכיר את הידע אלא יותר מנחים שיודעים לפתח תחומים. אני רואה על ילדי שהם צריכים ללמוד משהו הם ניגשים למחשב. הידע קיים וצריך לדעת לדלות אותו בכמעט כל נושא שרוצים. צריך צוותים שמומחים בהנחיה ואולי נכון ללמד במסגרות להוראה להיות מנהל ידע בתחומים שונים.
גלובליזציה- אנחנו רואים ערך חשוב מאוד ללמד אנגלית במערכת החינוך. מושקעים בכך משאבים רבים. אינני בא להמעיט בכך אלא דווקא להגדיל ולומר שאולי נכון ללמוד עוד כמה שפות שייתכן ויהיו משמעותיות בשנים הבאות כמו סינית או יפנית (לא יודע מספיק להבין מה זה דורש ואשמח לשמוע..) והכי חשוב ערבית. אנחנו נמצאים בשכונה שאנחנו לא מבינים את השפה.
ערכים, מסורת ושאיפה לחברה בריאה- זה לא חלק ממה שנכתב בספר אך השינויים הללו מייצרים העצמה מאוד גדולה ל"אני". אחרי הזנחה כמעט פושעת באלפיים שנים האחרונות בעולם לאדם הפרטי עולה קרנו של זכויות פרט, זכויות שוליים ועוד נושאים מאוד חשובים שיש לקדם.
אנחנו בתנועת מטוטלת לצד אחד ולדעתי בדרך הלכו לאיבוד גם תחושת הערך של החברה, המחויבות והצורך לתרום ולתת והחיבור לעבר.
שיעור הדיכאון והלקות בכישוריים חברתיים בעולם שהכול חשוף היא מטרידה. עלייה תלולה בבנות המציינות פגיעה עצמית, עליה במשברים של חרדה היו לשם נרדף במערכות החינוך.
עלינו לחזור ולתת לפרט את הקהילה שלו ואת השייכות שלו במרחב. בשביל זה עליו לקחת חלק ולדאוג שהוא נותן משהו מעצמו. אי אפשר להיות שייך שאתה רק מקבל. זה הופך אותך ללקוח ולא לחלק. עלינו ללמד את ילדינו כי בשביל עולם יפה יותר הם צריכים לתת יותר.
תגובות